°, ש"ז, מ"ר עַרְטִילָאִים, — אדם ערום, ריק ופוחז: מעשה היה בשני בני אדם שהיו שונאים זה לזה והלך האחד והשחיד ערטילאי אחד שיוציא לעז על בתו של חבירו שקדשה (מרדכי, קידוש' תקסט). והשותים בזמן הקבועי' עם אוהבי' וידועים ועם חסידים וצדיקי' ולא עם ערטילאים ורקים כי היין יוסיף חכמה וכו' (ספ' אורחת צדיקים, שער השמחה, כז:).