1, ש"ז, סמ' פִּי, פִּיךָ, פִּיךְ, פִּיו, פִּיהוּ, פִּיהָ, פִּינוּ, פִּיכֶם, פִּיהֶם, פִּימוֹ, מ"ר פִּיּוֹת, פֵיוֹת2, — פי האדם ושאר בע"ח3, Mund, Maul; boucbe; mouth — פּי האדם: מי שם פֶּה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור שמות ד י. והשארת בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הַפֶּה אשר לא נשק לו מ"א יט יח. על כן על בחוריו לא ישמח אדני וכו' כי כלו חנף ומרע וכל פּה דבר נבלה ישע' ט יו. — ובסמ' פּי: כל מבצריך תאנים עם בכורים אם יגועו ונפלו על פִּי אוכל נחו' ג יב. פִּי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט תהל' לז ל. כי יסכר פִּי דוברי שקר שם סג יב. דברי פִּי חכם חן ושפתות כסיל תבלענו קהל' י יב. — ובכנ': והנה עינכם ראות ועיני אחי בנימין כי פִי המדבר אליכם בראש' מה יב. ודברת אליו ושמת את הדברים בְּפִיו ואנכי אחיה עם פִּיךָ ועם פִּיהוּ והוריתי אתכם את אשר תעשון שמו' ד טו. מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר דברת ליי' אלהיך נדבה אשר דברת בְּפִיךָ דבר' כג כח. ויהי מספר המלקקים בידם אל פִּיהֶם שלש מאות איש שופט' ז ו. ויבא העם אל היער והנה הלך דבש ואין משיג ידו אל פִּיו וכו' ויונתן לא שמע וכו' וישב ידו אל פִּיו ש"א יד כו-כז. עלה עשן באפו ואש מִפִּיו תאכל ש"ב כב ט. ויעל וישכב על הילד וישם פִּיו על פִּיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו מ"ב ד לט. ויגע על פִּי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר ישע' ו ז. וישם פִּי כחרב חדה בצל ידו החביאני שם מט ב. ואפתח את פִּי ויאכלני את את המגלה הזאת ויאמר אלי וכו' ואכלה ותהי בְּפִי כדבש למתוק יחזק' ג ב-ג. הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה במקור נדפס 'וטרמה' לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בְּפִי בשר פגול שם ד יד. הקיצו שכורים ובכו והילילו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מִפִּיכֶם יואל א ה. חלבמו סגרו פִּימוֹ דברו בגאות תהל' יז י. פִּי ידבר חכמות והגות לבי תכונות שם מט ד. אלהים הרס שנימו בְּפִימוֹ שם נח ז. חטאת פִּימוֹ דבר שפתימו וילכדו בגאונם שם נט יג. אפתחה במשל פִּי אביעה חדות מני קדם שם עח ב. מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לְפִי שם קיט קג. נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פִּיהוּ משלי יו כו. טמן עצל ידו בצלחת גם אל פִּיהוּ לא ישיבנה שם יט כד . לעבדי קראתי ולא יענה במו פִי אתחנן לו איוב יט יו. לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל-פִּי וסוך לא סכתי דני' י ג. — ואמר בן סירא: לא נאתה תהלה בפי רשע  כי לא מאל נחלקה לו בפה חכם תאמר תהלה ומשל בה ילמדנה ב"ס גני' יה ט-י. טובה שפוכה על פה סתום תנופה מצגת לפני גלול שם ל יח. — ובתו"מ: קונם שאיני עושה על פי4 אבא ועל פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול להפר שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר נדר' יא ד. אמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי בשערו וכו' נזיר ד א. אפילו ראו אותו נותן פיו על פיה שלה ירוש' כתוב' ז ז. כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר ברכ' סא.. שפשתן מסריח את הפה כתוב' סא:. אין קנוח הפה אלא בפת ר' זירא חול' קה.. ויטו אחרי הבצע ר"מ אומר חלקם שאלו בפיהם שם קלג.. ברח (ר"א בן הורקנוס) והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע וכו' מד"ר בראש' מב. — ובסהמ"א: שתה כל משקה ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה ידאג מפני ריח הפה ומפני אסכרה סרע"ג הוספ' ותקונ', 7. מי שפיו רפוי ורירו יורד מפיו רמב"ם, ביאת המקדש ח ח. ואנחנו בעונותינו מאז גלינו מארצנו אבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו הסתתרה כאשר וכו' ועל היותינו מכבדי השם בפה ובשפתים מאין לב ומבלי חכמה ר' יעקב בר' אנטולי, מלמד התלמידים, הקדמה ה. — ואמר הפיטן: צרים אשר חומות ערערו ועד היסוד ערו ערו פימו דברו בגאות יפערו ר"א הקליר, אצילי, יוצ' שבת זכור . ציר חנן להניא חוברי פסיליהם צוחת פימו לדום כאבני אליליהם אתה הארת, מחז' איטל' א, קכ:. רוגשים (ומרעישים) כמקול מחצצים וקדוש וברוך בפימו מרצים מוסף לצום כפור שם ב, קכו.. טרודים אנו מפה ומפה ולדבר על לבבנו אין פה ר"י אבן אביתור, את מי זנחת, שער השיר 14. טופלי שקר נסכר פימו מפה ומפה חרב תבואמו הקראי סלמון בן ירוחם, מלחמות ה', דודזון 53. — ומ"ר פִּיוֹת, פֵּיוֹת: בנוי לתלפיות תל שכל הפיות מתפללין עליו בברכה בקרית שמע ובתפילה ר' אבון, ירוש' ברכ' ד ה. הלא אני בראתי כל הפיות שבעולם וכו' מד"ר שמות ג. הפיות שאומרים שתי רשויות הן יכרתו ויגועו שם דבר' ב. מה לתלפיות ספר שאמרו לו פיות הרבה עשרת בני אדם אמרו ספר תהלים וכו' שם שה"ש, כמגדל דוד. — ואמר הפיטן: ואלו כל הימים דיו ואגמים קילמוסים וכו' וכל שערות האדם פיות ולשונות מקלסים אינן מספיקין לחקור פלאות ונסים חסדי, יוצ' ז' פסח. פחדו יחיל שוטמים פיותם  היות אטומים ר"א הקליר, יום מימים, מוסף יוה"כ. אספר תושיות מתוקות לפניות ואציב תלפיות לישר העוברים רשב"ג, אמון יום זה, אזהר'. ומראש הומיות תרננה פיות וממעונות אריות ומהררי נמרים הוא, בצל שדי, שם. — ואמר המשורר: תמהרנה להיות משחקות כל פיות תרננה ציות ומדבר ויערים תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שער השיר 5. אל אשר נשא ונעלם וחסדיו יודון פיות שובבה בנים לגבולם ראב"ע, בעלי ריבי, כהנא 56. — ומ"ז °פִּיּוֹתַיִּם, ואמר הפיטן: זכר ערך פיותים חיות כסדר במקהלותים טעם חן צק בשפתותים ר' משולם, אטיף, שירמן ל. — ועל אלילים אלמים בדמיון לאדם: פֶּה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו (תהל' קיה ה; שם קלה יו). אזנים להם ולא יאזינו אף אין יש רוח בְּפִיהֶם שם קלה יז. — ועל הלויתן: מִפִּיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו וכו' נפשו גחלים תלהט ולהב מִפִּיו יצא איוב מא יא-יג. — ובהשאלה לאלהים, פִּי יי': ויאמר ברוך יי' אלהי ישראל אשר דבר בְּפִיו את דוד אבי מ"א ח יה. ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פִּי יי' דבר ישע' א כ. וקרא לך שם חדש אשר פִּי יי' יקבנו שם סב ב. מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פִּי יי' אליו ויגדה ירמ' ט יא. אל תשמעו על דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מִפִּי יי' שם כג יו. בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מִפִּי דבר והזהרת אותם ממני יחזק' ג יז. טוב לי תורת פִּיךָ מאלפי זהב וכסף תהל' קיט עב. מִפִּי עליון לא תצא הרעות והטוב איכ' ג לח. — ובתו"מ: אם היה גר ובא ללמוד תורה וכו' שנאמרה מפי הגבורה ב"מ נח:. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום מכות כד.. אשרי ילוד אשה שכך שומע מפי בוראו ר' הושעיא, מד"ר ויקרא לה. — וּפִי בהמה וחיה: ויפתח יי' את פִּי האתון ותאמר לבלעם וכו' במד' כב כח. ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מִפִּיו ש"א יז לד-לה. כאשר יציל הרעה מִפִּי הארי שתי כרעים או בדל אזן וכו' עמוס ג יב. הושיעני מִפִּי אריה ומקרני רמים עניתני תהל' כב כב. — ובתו"מ: המוציא תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי גדי וכו' שבת ז ד. פי חזיר כצואה עוברת דמי ר' פפא, ברכ' כה.. נוטלין מלפני בהמה שפיה יפה ונותנין לפני בהמה שפיה רע שבת קמ:. — הכניס החתול פיו בחור להוציאו (את העכבר). מתוכו ונשכו העכבר בראש' רבתי, אלבק 59. — °ובשם חיה: קמוט הפה (רונצל-מויל) לחיו העליון מתואר בקמוט (פאלט) כעין חצי מחוגה באמעריקא ר"י שינהאק, תולדות הארץ א נג ב. — ומקור של עוף: ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בְּפִיהָ בראש' ח יא. ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכו' ולא היה נדד כנף ופצה פֶה ומצפצף ישע' י יד. — ושל דבורים: מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את דובשנן בשם ר' יוסי בר חנינא, ב"ב פ.. — ובהשאלה לדברים מפשטים, פִּי הָעַוְלָה, העולה קפצה את פִּיהָ: יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פִּיהָ תהל' קז מב. — פּי הצרה: ואף הסיתך מִפִּי צר5 רחב לא מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן איוב לו יו.
— ב) ובמשמ' פֶּתַח בגוף דומם, Öffnung; ouverture; opening, — בדברים שיש להם פתח, פִּי האמתחת: ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמורו במלון וירא את כספו והנה הוא בְּפִי אמתחתו ברא' מב כז. — פִּי הבאר: ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פּי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו שם כט י. אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פִּיהָ תהל' סט יו. — ובתו"מ: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר וכו' אבו' ה ו. — פִּי הכיור, פִּי הכתרת, ועוד כלים שונים: וּפִיהוּ (של הכיור) מבית לכתרת ומעלה באמה וּפִיהָ עגל מעשה כן אמה וחצי האמה וגם על פִּיהָ מקלעות ומסגרתיהם מרבעות לא עגלות מ"א ז לח. — ובתו"מ: לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי ההנר בשביל שתהא מנטפת שבת ב ד. נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון שם ח ב. המוציא ברגלו בפיו ובמרפקו באזנו ובשערו ובפונדתו ופיִה למטה וכו' פטור שם י ג. שברי עריכה לכסות בהן את פי החבית ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך שם יז ה. ואינו ממלא את החביות עד פיהם כדי שיהא ריחו נודף, אינו מביא לא מפיה מפני הקמחין וכו' מנח' ח ז. נר שנטל פיו טהור כלים ג ב. סבכה שהתחיל בה מפיה טהורה עד שיגמור את קרקורתה שם כח י. כוורת שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ וכו' הכל טמא אהל' ט א. צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שינקֹבנה מצדה מקוא' י א. אם יש בפי חלון ארבעה טפחים על ארבעה טפחים אסור תוספת' עירוב' י א. לא ישלח אדם לחבירו חבית של מים ויתן על פיה שמן מפני הסכנה שם ב"ב ו טו. מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו ביצים ונותנו על פי חבית וכו' ירוש' תרומ' ב א. וטח את פיה (של קדרה) בבצק ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהיו משומרים שבת כא:. אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה שם קנב.. רביעה וכו' שניה כדי לגוף בה פי חבית ר' אבהו, תענ' ו:. שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד חגי' כב.. דילמא פי קנה חוץ לקדרה הוה רב אשי ואיתימא ר' שמואל מזרוקיניא, חול' קיח.. בשפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה נדה סו.. בנוהג שבעולם אם נוטל אדם ארנקי של מעות ונותן הפה למטה אין המעות מתפזרות מד"ר ויקר' יד. — ובסהמ"א: חבית של ישראל מגופפת ומזופפת יפה ופיה מדובק במקור נדפס 'מדוקה' במסמרות ר' משולם, תשו', מעשה הגא' פח. — ומ"ר פִּיוֹת: המפוזר מב' צדיו (של השופר) לב' הפיות לא חשוב אבל נסדק מעוטו אינו בדין זה ריטב"א על מס' ר"ה לדף כז.. — ואמר המשורר: הנה העב הניק הגן ותלמיו באבק דק שחק עד כי שחקו פיות צציו העת בכו עיני שחק רמב"ע, תרשיש, 40. — פִי הנֵבל: הפרטים על פִּי הנבל6 כדויד חשבו להם כלי שיר עמוס ו ה. — פִּי המעיל, וכדו': וּפִי המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפִיו סביב לא יקרע שמות לט כג כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פִּי מדותיו תהל' קלג ב. — ובתו"מ: ואיזו היא גמר מלאכתו (של חלוק) משיפתח את פיו תוספת' כלים ב"ב ה א. — פִּי המערה, פִּי פחת, פִּי  שאול: ויאמר יהושע גלו אבנים גדלות אל פִּי המערה יהו' י יח. לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פִּיהָ לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלו בה ישע' ה יד. עזבו ערים ושכנו בסלע ישבו מואב והיו כיונה תקנן בעברי פִי פחת ירמ' מח כח. כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לְפִי שאול  תהל' קמא ז. — ובתו"מ: העושה חצר על פי המערה עושה שש על שש תוספת' ב"ב ו כג. — *פִּי תנור וכדו': מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון תענ' ג ה. טיט כדי לעשות פי כור של צורפי זהב תוספת' שבת ח ו. — ובסהמ"א: שהתנורים שלהם היו קטנים ומטלטלין ופיהם למעלה רש"י, פסח' לא:. — ובהשאלה, פתח שנפתח פתאם בדברים שאין להם פה, פִּי הארץ, פִּי האדמה: ועתה ארור  אתה מן האדמה אשר פצתה את פִּיהָ לקחת את דמי אחיך מידך בראש' ד יא. ואם בריאה יברא יי' ופצתה האדמה את פִּיהָ ובלעה אתם ואת כל אשר להם וכו' ותבקע האדמה אשר תחתיהם את פִּיהָ ותפתח הארץ פִּיהָ ותבלע אתם ואת בתיהם וכו' במד' יו ל-לב . — °ופי הר געש: הדברים הנשלכים ממנו (מהר הגעש) ומשאר פיות הדשים זולתו יסבבו שוממות נוראות יאוועל,  למודי הטבע, סז.. ההר הנקרא מאקאלובא בגובה ק"ן רגל בפיות גדולים ורטובים מריקים ג"כ אש פלדות שם סז:. — וּפִי קרת, שער העיר: ליד שערים לְפִי קרת מבוא פתחים תרנה משלי ח ג. — °ופִי הַגַּיְא: וחסמת היא את העברים, מתקצרת והולכת לצד הדרך שפיה חסום במקום העוברים שלא תתמה הואיל והיא גיא איך עוברים בה בני אדם שנקראת גיא העוברים, לכך נאמר זה אבל לצד הים היא פתוחה ורחבה בפיה ר"א מבלגנצי, פי' יחזקאל לט יא. — ובצמחים, *פִּי תאנה: פי7 תאנה אין בו משום גילוי שמואל, ע"ז ל:. — וביחס לאברי הגוף, פִּי תחרא8: והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כְפִי תחרא יהיה לו לא יקרע שמות כח לב. — ובתו"מ, פִּי הכרס, פִּי האמה, פִּי בטבעת וכדו': אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת וחוששת בפי כריסה ושפולי מעיה וכו' נדה ט ח. שלש (עצירות) באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת רבינא, ב"ק צב.. דהוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה רב הונא, נדה כב.. — ובסהמ"א: והושמו בה (במדה) שתי פיות פי' ס' יצירה, לאבוסהל, סו. עוד הבצים בזכר ובנקבה והם בזכר נגלים עם האבר ובנקבה נעלמים עם פה הרחם תחת העור שם עו. אותם שפי האם שלהם קשה צריך שיהיה פי האם נסתם פרקי אבוקרט ה נד. מכניס האצבע הנקרא אמה באדם ובבתולות דרך הטבעת וכו' עד שירד החצץ לקרוב פי המקוה והשתדל שתדחה החצץ קאנון ג יט א ו. תכנים האצבע בשסע ןתסיר ההיזק מפי המקוה9 וצוארה שם שם. עוצר רחם והוא נעתק אצל הערלים פי רחם והוא נאמר על פי האבר הקולט הזרע ועוצר אותו לקבל צורת הולד ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, בראש' ו:. ויתילדו בהם הטחורים והוא פתוחות פיות העורקים אשר בפי הטבעת עד שיגרה מהם דם ר"מ אלדבי, ש"א ד ג. והנה יש להקיבה שני פיות א' בצדה השמאלי הנק' פה הקיבה השמאלי וכו' ברוך משקלאוו, עמה"ש, תפארת אדם טו. — *וכנוי  לערות האשה, פה שלמטן, דגמת הַפֶּה שלמעלן: רב ושמואל חד אמר להתיר פה שלמעלן וחד אמר להתיר פה שלמטן ר' חנינא ור' יהושע בן לוי חד אמר להתיר פה אלמים וחד אמר להתיר פה עקרות מד"ר שה"ש, גן נעול. — *וּפִי המֻרסה והמכה: המפיס מורסה בשבת אם לעשות לה פה חייב עדי' ב ה. הגליד פי המכה בידוע לפני שחיטה שלשה ימים לא הגליד פי המכה המוציא מחברו עליו הראייה תוספת' חול' ג יא.קינוח פי מכה קאמרינן ר' פפא, חול' טז:. 
— ג) ובהשאלה בדברים דוממים שאין להם פתח, פִּי החרב במשמ' להב שבו היא הורגת כדגמת האדם או החי באכלו, הרג לפי חרב10, וכדו': ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב בראש' לד כו. ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לְפִי חרב שמות יז יג. ויכהו ישראל לְפִי חרב במד' כא כד. החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לְפִי חרב דבר' יג יו. ויהי ככלות ישראל להרג את כל ישבי העי בשדה במדבר אשר רדפום בו ויפלו כלם לְפִי חרב עד תמם יהו' ח כד. —  ובתו"מ: אין ממיתין אותו לא בחיצין ולא ברמחין ולא בראשו של חרב אלא לפיה תוספת' סנה' יד ו. — °וּפִי הסכין חֻדה: מוליכה ומביאה (את הסכין) על בשר אצבעו ומוליכה ומביאה על צפורנו משלש רוחותיה שהן פיה ושני צדדיו רמב"ם, שחיטה א כג. שלא תהיה (המאכלת) נטויה על פיה כמו המגל ר"א הקראי, ג"ע, שחיטה יג. — ומ"ר פִּיוֹת, פֵיוֹת: ויעש לו אהוד חרב ולה שני פֵיוֹת גמד ארכה שופט' ג יו. ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פִּיוֹת משלי ה ד. — ובמליצה: חרב תבואתך בשתי פיות רמותיך מלאות כל גאיות הקראי סלמון בן ירוחם, מלחמות ה', דודזון, 65. — °ובהשאלה בקצור, פִּיוֹת במשמ' חרבות: לתלפיות יש אומרים לתלות פיות שהם חרבות ראב"א, שה"ש ד ד. — פִּיּוֹת חריצי המורג, החֻדים שלו: כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו רש"י, ישע' מא יה. — °פִּיּוֹת בראש המגדל, Schiess-scharten; meurtrieres; loopholes, embrasures: גזורים פיות פיות כמו שעושים היום בבניני המגדלים רד"ק, סה"ש, תלל. — ומ"ר פִּיִּים: פצירה שיש לה פיים רבים שם, פה. ועי' פִּים. — *פִּי תקרה11. פי תקרה יורד וסותם עירוב' צד:; סוכ' יח:.
— ד) פִּי יאור: ערות על יאור על פִּי יאור12 וכל מזרע יאור יבש יבש נדף ואיננו ישע' יט ז.
— ה) פֶּה במשמ' במשמ' דבור היוצא מן הפה: תחלת דברי פיהו סכלות ואחרית פִּיהוּ הוללות רעה קהל' י יג. — שאל את פִּיו, שאל לדבורו, לצווּיו: ויקחו האנשים מצידם ואת פִּי יי' לא שאלו יהוש' ט יד. — שמר את פִּיו, שמר לעשות מה שיצא מִפִּיו של פלוני: אני פִּי מלך שמר ועל דברת שבועת אלהים קהל' ח ב. — מרה את פִּיו, המרה את פִּיו, לא עשה כמצותו, עשה בנגוד לדבורו של פלוני: ולא אביתם לעלות ותַּמְרוּ את פִּי יי' אלהיכם דבר' א כו. אם תיראו את יי' ועבדתם אתו ושמעתם בקולו ולא תַמרו את פִּי יי' וכו' ואם לא תשמעו בקול יי' ומריתם את פִּי יי' ש"א יב יד-יה. יען כי מרית פִּי יי' ולא שמרת את המצוה אשר צוך יי' אלהיך מ"א יג כא. צדיק הוא יי' כי פִיהו מריתי איכ' א יח. — עבר את פּיו, כמו מרה את פּיו: ויאמר משה למה זה אתם עברים את פּי יי' במד' יד מא. לא אוכל לעבור את פּי יי' אלהי במד' כב יח. ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פּי יי' ואת דבריך ש"א יה כד. — כְּפִי במשמ' כדברֵי: ואלה וכו' באו על דויד חברונה להסב מלכות שאול אליו כְּפִי יי' דהי"א יב כד. — אל-פִּי כמו כְּפִי: ולכלב בן יפנה נתן חלק בתוך בני יהודה אל-פִּי יי' ליהושע יהוש' יה יג. ויתן להם אל-פִּי יי' נחלה בתוך אחי אביהן שם יז ד. ויתנו בני ישראל ללוים מנחלתם אל-פִּי יי' שם כא ג. — על-פִּי במשמ' כדברֵי כמו בְּפִי13: אתה תהיה על ביתי ועל-פִּיךָ ישק כל עמי בראש' מא מ. ויתן להם יוסף עגלות על-פִּי פרעה שם מה כא. ויסעו כל עדת בני ישראל וכו' על-פִּי יי' שמות יז א. אלה פקודי המשכן העדת אשר פקד על-פִּי משה שם לח כא. על-פִּי יי' יחנו ועל-פִּי יי' יסעו במד' ט כג. על-פִּי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על-פִּי עד אחד דבר' יז ו. ונגשו הכהנים בני לוי וכו' ועל -פִּיהֶם יהיה כל ריב וכל נגע שם כא ה. כי על-פִּי אבשלום היתה שומה מיום ענותו את תמר אחתו ש"ב יג לב. אך העריך (יהויקים) את הארץ לתת את הכסף על-פִּי פרעה מ"ב כג לה. — ובתו"מ: נשאת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן שלא על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן שלא על פי בית דין תצא וחייבת בקרבן יבמ' י ב. הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו וכו' והלך ועשה על פיהן וכו' הרי זה חייב הורי' א א. אף בחול שואלו ואוכל על פיו תוספת' דמאי ה ב. האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והלכה ונישאת על פי עצמה וכו' הרי זו יוצאת מכולם שם יבמ' יא ה. מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף על פי ר' טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית ר' יודה, ירוש' שביע' ה ה. אמר להם ראיתי אחד מכם שנזר ואיני יודע אי זה מכם שניהן נוהגים נזירות על פיו בשאינן מכחישין אותו שם נזי' ח א. א"ל מה שנתתה על פי בית דין נתתה ומה שאתה נותן על פי בית דין אתה נותן ר' חייה, שם ב"ק ו ז. הודה על פי עצמו משלם קרן וחומש ואשם ב"ק סג:. מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי ר"א בן עזריה ר' יהודה, ב"מ סג.. — *וְעַל פי במשמ' נגד הדבור14, נגד הענין, בתוך הבטוי אף על פי, עי' א. אַף. — פּה אחד. הכל בדעה אחת, einstimmig; unanimement, d'une commune voix; unanimously, with one accord: ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד יהוש' ט ב. הנה נא דברי הנביאים פּה אחד טוב אל המלך מ"א כב יג דהי"ב יח יב. —  ובתו"מ *בּפֶה, על-פֶּה, בעַל-פֶּה, במשמ' בדבור. שלא מתוך הכתב: נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעים איזה מהן חביב ר' חגיי בשם רב שמואל בר נחמן, ירוש' פאה ב ו. תורה רוב בכתב ומיעוט על פה ר' אלעזר, גיט ס:. דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ר' יהודה בר נחמני, שם. — *תורה שֶבְּעַל-פֶּה, התורה שנמסרה בדבור, בהבדל מן תורה שבכתב, התורה הכתובה: אמר לו (נכרי לשמאי) כמה תורות יש לכם אמר לו שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה א"ל שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך שבת לא.. — *ומצוה שבעל-פֶּה:  שקיים אברהם אפילו מצוה קלה שבעל פה מד"ר בראש סד. — *ומלוה עַל פֶּה, בנגוד למלוה בשטר: מלוה על פה גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות ר' יוחנן ור"ל. קידוש' יג:. — ובסהמ"א: לענין דבר אחד ראינו המלוה בכתב יד כמלוה על פה דאמי ולא כמלוה בשטר תשו' גאון, שרידים מהגני', מ"צ ווייס, 33. — ואמר המליץ: וכשמעי זאת התפלה בחרתיה מכל קנין ומגלה ולמדתי אותה על פה ומצאתי למכתי מרפא ר"י חריזי, תחכמ' יה' 158. כל המקרא על פה אם תהיה לך צפה עמנו' פרנשיס, מתק שפתים צ, 60.
— ו) וּפֶה במשמ' האדם הדובר בשמו של פלוני: ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לְפֶה15 ואתה תהיה לו לאלהים שמות ד יו.

— בשמושי לשון, — א) עם אותיות כ' ול' ועם מלות יחס במשמ' מלת יחס מרככת, — א) כְּפִי, — במשמ' כמו16 כְּפִי הדבר, שוה לדבר: ברב כח יתחפש לבושי כְּפִי כתנתי במקור נדפס 'כתנתיי' אזרני איוב ל יח. — ועם כנ': הן אני כְּפִיךָ לאל  מחמר קרצתי גם אני שם לג ו. — ובמשמ' בהתאם לדבר, בערך לדבר: וילקטו אתו (את המן) בבקר בבקר איש כְּפִי אכלו שמות יו כא. כְּפִי שניו ישיב את גאלתו ויקר' כה נב. כְּפִי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו במד' ו כא. מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כְּפִי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים שם לה ח. — ואמר בן סירא: כי יש אוהב כפי עת ולא יעמוד ביום צרה ב"ס גני' ו ח. — וכמו מלת קשור, עם אֲשֶׁר: וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כְּפִי  אשר אינכם שמרים את דרכי מלא' ב ט. — ובלא אֲשֶׁר, במשמ' במדה שִׁ, עד כדי שֶׁ: אלה הקרנות אשר זרו את יהודה כְּפִי איש לא נשא ראשו זכר' ב ד. — ובסהמ"א: תרתי בלבי כפי מזער השגת סרעף לצחצח לשון יהודית מנחם, פתיח' למחב', 1. ואני יהודה בן אליה קטון התלמידים בחסדי משכילי כפי מיעוט דעתי אומר וכו' יהודה הדסי, לקו"ק לפינסקר, 97. וכשמעו דברו החריש כפי רגע למלי ר"י חריזי, תחכמוני ג. 39. הסבות שבעבורם ברח הרב המורה מדעת אפלטון כפי התורה ר"י אברבנאל, מפעל' אלה' ב ה. — ואמר הפיטן: ונתת לו (לגוף) וכו' יפה לספר תהלתך וכו' כמוני היום אני עבדך בן אמתך המספר כפי קוצר לשוני מעט מזעיר מרוממותך רשב"ג, כתר מלכות. — . — ב) לְפִי, עי' ערך לְפִי. — ג) אל-פִּי, על-פִּי, עי' למעלה ערך זה משמ' ה) (פֶּה בהוראת דבור). — ד) על-פִּי כמו כְּפִי במשמ' בהתאם ל-17: ויאמרו שאול שאל האיש וכו' ונגד לו על-פִּי הדברים האלה בראש' מג ז. כי על-פִּי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל שמות לד כז. על-פִּי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן ויקר' כז ח. ועשית על-פִּי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר יי' דבר' יז י. — *עַל-פִּי הדבור, עי' דִּבּוּר. — °ובמשמ' בִּגְלַל מִפְּנֵי: ועל פי אותה איבה הכה דוד את מואב רש"י, דהי"א יט ב.

— ב) בהכפלת המלה פֶּה, דבר פֶּה אל-פֶּה, דבר פֶּה עם פֶּה וכדו', דבר בלא מליץ כמו פנים: פֶּה על-פֶּה וכדו', דבר בלא מליץ כמו פנים בפנים: פֶּה אל-פֶּה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת יי' יביט במד' יב ח. כי הנתן ינתן (צדקיהו) ביד מלך בבל ודבר פִּיו עם-פִּיו ועיניו את עינו תראינה ירמ' לב ד. ועיניך את מלך בבל תראינה ופִיהו את-פִּיךָ ידבר שם לד ג.

— ג) עם שמות עצם, — א) שהשם פֶּה בהם סומך, — אמרי פֶּה, הדבורים היוצאים מן הַפֶּה: האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פִי דבר' לב א. יהיו לרצון אמרי פִי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגאלי תהל' יט יה. כי שמרו אמרי פִיךָ שם קלח ד . — וכן באותה משמ' דְְּבַר פֶּה, דִּבְרֵי פֶּה: כי שמענה נשים דבר יי' ותקח אזנכם דבר פִּיו ירמ' ט יט. דברי פִיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב תהל' לו ד. מים עמקים דברי פִי איש משלי יח ד. — מוֹצָא פֶה, הדברים היוצאים מן הַפֶּה: כי על כל מוצא פִי יי' יחיה האדם דבר' ח ג. — מענה פֶה, מה שענה ואמר הַפֶּה: שמחה לאיש במענה פִיו ודבר בעתו מה טוב משלי יה כג. — מִשְׁפְּטֵי פֶה, המשפטים היוצאים מן הַפֶּה: בשפתי ספרתי כל משפטי פִיךָ תהל' קיט יג. — נִדְבוֹת פֶּה, מה שנותן הפה בנדבה, ובהשאלה לדברי שבח של הַפֶּה: נדבות פִּי רצה נא יי' שם שם קח. — נְשִׁיקוֹת פֶּה, הנשיקות שהאדם נושק בפיו: ישקני מנשיקות פִּיהוּ שה"ש א ב. — עֵדוּת פֶּה, העדות, התורה שצוה הפה: בחסדך חיני ואשמרה עדות פִּיךָ תהל' קיט פח. — עִקְּשׁוּת פֶּה, עקמימות שבפה: הסר ממך עקשות פֶּה ולזות שפתים הרחק ממך משלי ד כד. — פְּרִי פֶה, גמול מעשי הפה: מפרי פִי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע משלי יח כ. — פֶּתַח הַפֶּה, פִּתְחֵי הַפֶּה, במשמ' השפתים או הדבור: משכבת חיקך שמר פתחי פִיךָ מיכ' ז ה. — פִּתְחוֹן פִֶּה, פתיחת פה, במשמ' הכֹּשׁר לדַבַּר: ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פֶּה בתוכם יחזק' יט כא. — ובמשמ' העזה לדבר: למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פֶּה מפני כלמתך שם יו סג. — ובתו"מ במשמ' טענה והצטדקות: הרי כתר תורה מונח כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר וכו' ספרי במד' קיט. בוא וראה כמה צדיקים חביבים לפני הקב"ה שבכל מקום שמזכיר מיתתם שם מזכיר סרחונם וכל כך למה לפי שלא יהיה להם פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בהם בסתר לפיכך מתו ר"א המודעי, שם קלז. עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי תענית כ.. לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה ר' יהושע בן לוי, ע"ז ד:. למה לא באל"ף שלא ליתן פתחון פה למינין לומר היאך העולם יכול לעמוד שהוא נברא בלשון ארירה מד"ר ברא' א. כדי שלא ליתן פתחון פה לאברהם אביהם לומר וכו' שם שמות ג. עד כאן היה לך פתחון פה ללמד עליהן סניגוריא שם ויקר' כג. ואין לך פתחון פה למה שאת יכולה לעשות טובה מימיך ולא עשית שם אסתר, כי אם החרש תחרישי. הניח הקב"ה פתחון פה לאומות העולם לעתיד לבא לומר וכו' תנחו' בובר, בלק, סו:. — ובתפלת ר"ח: ובכן תן כבוד יי' לעמך תהלה ליראיך וכו' ופתחון פה למיחלים לך ובכן תן פחדך. — ובסהמ"א: אם היה פני (הכרוב) האחד נגד העם וכו' היה פתחון פה לבעל דין לומר שנעשה לשם יראה וכו' חזקוני על התורה, שמות כה כ. — רוּחַ פֶּה, כנוי לנשימה שבדבור: בדבר יי' שמים נעשו וברוח פִּיו כל צבאם תהל' לג ו. — ובמשמ' רוח היוצא מן הַפֶּה: לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פִּיו איוב יה ל. — שבט פֶּה, דבור הפה המכה כמו שבט: והכה ארץ בשבט פּיו וברוח שפתיו ימית רשע ישע' יא ד. — תּוֹרַת פֶּה, התורה שהוא משמיע מִפִּיו: טוב לי תורת פִּיךָ מאלפי זהב וכסף תהל' קיט עב. — *מְלֹא פֶה עי' מְלֹא. — *עֲקִימַת פֶּה: עקימת פיו הוי מעשה ר' יוחנן סנה' סה:. — °לָקוּת פֶּה, עי' לָקוּת. — ב) שהשם פֶּה בהם נסמך, פִּי מִרְמָה: כי פִי רשע וּפִי מרמה עלי פתחו תהל' קט ב. — פִּי תַהְפּוּכוֹת: גאה וגאון ודרך רע וּפִי תהפכות שנאתי משלי ח יג. 

— ד) ועם תארים — א) שהשם פּה בהם מתֹאר, — פֶּה חָלָק, כמו שפת חלקות, פֶּה מדבר שקר וחנפה: לשון שקר ישנא דכיו וּפֶה חלק יעשה מדחה משלי כו כח. — פֶּה חָנֵף: בְּפֶה חנף ישחת רעהו שם יא ט. — *פֶּה רַךְ, דבורים רכים ונעימים: ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך סוטה יא:. — ב) שהשם פֶּה סומך לתאר הנסמך אליו, — כְּבַד פֶּה, עלג, מגמגם: לא איש דברים אנכי וכו' כי כבד פֶּה, וכבד לשון אנכי שמות ד י. — ואמר המשורר: קח מכבד פה שפת צחות יצוקה בפז שומה על משבצות השיר כשרשרת ר"י הלוי, עיו נדיבה, שעה"ש 90. — ועם מלת כְּל, *בְּכָל פֶּה18 בכל כח הפה, בפה פתוח לרוחה, ואמר בן סירא: עתה בכל לב ופה הרנינו וברכו את שם [ה]קדוש ב"ס גני' לט לה. — °בְּפֶה מָלֵא, במשמ' בפה כלו: בפה מלא יברך רש"י שעל הרי"ף, ברכ' פרק ז, לז:. ונהוג בספרות ובדבור בהשאלה במשמ' ברור, בְּפֶרוּשׁ, וכנגוד לזה °בְּחֲצִי פֶה19.

— ה) ועם פעלים, — א) שהשם פּה בא בנושא הפעולה: הפֶּה דִבֵּר, הפֶּה דוֹבֵר: כי פִי יי' דבר ישע' א כ. כי כלו חנף ומרע וכל פֶּה דבר נבלה שם ט יו. — הַפֶּה נִמְלָא שחוק: אז ימלא שחוק פִּינוּ ולשוננו רנה תהל' קכו ב. — ותהלה: ימלא פִי תהלתך שם עא ח. הַפֶּה נשק ל-: כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הַפֶּה אשר לא נשק לו מ"א יט יח. — פִּיו ענה בו: דמך על ראשך כי פִּיךָ ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יי' ש"ב א יו. — הַפֶּה רחב, נפתח לרוחה בתרועת נצחון: רחב פּי על אויבי כי שמחתי בישועתך ש"א ב א. — פִּיו הרשיעו, פִּיו העיד בו שהוא הרשע: ירשיעך פִּיךָ ולא אני ושפתיך יענו בך איוב יה ו. — *פִּיו הִכְשִׁילוֹ: פיהן הכשילן לרשעים וברית כרותה לשפתים תנחו' קרח ו. — ב) שהשם פֶּה בא כְּמֻשָּׂא: אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פִּיהָ תהל' סט יו. — הגדיל פֶּה במשמ' פתח פיו לחרף: ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פִּיךָ ביום צרה עבד' א יב. — והגדיל בְּפֶה פתח פיו לרוחה לדבֵּר: ותגדילו עלי בְּפִיכֶם והעתרתכם עלי דבריכם יחזק' לה יג. — יצא מן הַפֶּה: לא יחל דברו ככל היצא מִפִּיו יעשה במד' ל ג. לא תריעו ולא תשמיעו את קולכם ולא יצא מִפִּיכֶם דבר יהוש' ו י. — הוציא מפיו: כי תשב אל רוחך והצאת מִפִּיךָ מלין איוב יה יג. — חשך פִּיו, נמנע מלדבר: גם אני לא אחשך פִּי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי שם ז יא. — נכרת מִפִּיו, לא היה בפיו: אבדה האמונה ונכרתה מִפִּיהֶם ירמ' ז כח. הקיצו שכורים ובכו והילילו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מִפִּיכֶם יואל א ה. — כתב מִפִּיו, כתב לפי מה שפלוני אמר בפיו: ויכתב ברוך מִפִּי ירמיהו את כל-דברי יי' אשר דבר אליו ירמ' לו ד. — לקק אל פִּיו: ויהי מספר המלקקים בידם אל פִּיהֶם שלש מאות איש שופט' ז ו. — הדבר מש מִפִּיו של פלוני במשמ' פלוני חדל לדבר בדבר הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מִפִּיךָ והגית בו יומם ולילה יהוש' א ח. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מִפִּיךָ ומפי זרעך וּמִפִּי זרע זרעך ישע' נט כא. — ובסהמ"א: דרכה רגלם בכל הארץ בכל ממלכות כנען וארץ פתרוס מסביב ולא מש מפימו ובעלותם ממצרים בו דבר אלהינו רסע"ג, האגרון, הקד', נג. — מרה את פִּיו, המרה את פִּיו, עי' לעיל בערך זה, פֶּה במשמ' דבור. — *נִבֵּל פִּיו, דבר דברים לא הגונים: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם רג חסדא, שבת לג.. ועי' נִבּוּל. — נצר פִּיו, מנע עצמו מלדבר, לא הרבה בדבור: נֹצר פִּיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה לו משלי יג ג. — נתן בַּפֶּה דברים וכדו': נביא אקים להם וכו' ונתתי דברי בְּפִיו דבר' יח יח. ויאמר יי' אלי הנה נתתי דברי בְּפִיךָ ירמ' א ט. ויתן בְּפִי שיר חדש תהלה לאלהינו תהל' מ ד. — ובתו"מ, נתן בְּפִיו, לתוך פיו של פלוני, פרנס אותו: שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון לפי' נקרא הלכה על שמו מד"ר ויקר' כה. יששכר היה עוסק בתורה וזבולן היה עוסק בפרקמטיא והיה טורח זבולן ונותן לתוך פיו של יששכר שם במד' יג. — ונתן על פֶּה, באותה משמ': ואשר לא יתן על פִּיהֶם וקדשו עליו מלחמה מיכה ג ה. — סכר פֶּה, הַפֶּה נסכר: כי יסכר פִּי דוברי שקר תהל' סג יב. — ואמר המשורר הקראי: אסכר פיך מלמללה בדברי תושיה ופלילה סלמון בן ירוחם, מלחמות ה'. דודזון 96. — הסיר מן הַפֶּה: והסרתי דמיו מִפִּיו ושקציו מבין שניו זכר' ט ז. — פער פֶּה: פִּי פערתי ואשאפה תהל' קיט קלא. ויחלו כמטר לי וּפִיהֶם פערו למלקוש איוב כט כג. — פצה פֶּה: ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פִּיהָ לקחת את דמי אחיך מידך בראש'. ד יא. ואנכי פציתי פִי אל יי' ולא אוכל לשוב שופט' יא לה. — ופצה פֶה על אדם, כמו הגדיל פה: פצו עלי פִּיהֶם אריה טרף ושאג תהל' כב יד. פצו עלינו פִּיהֶם כל איבינו איכ' ג מו. — פתח פֶּה: ובדברי אותך אפתח את פִּיךָ יחזק' ג כז. ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פִּיו תהל' לח יד. —  קפץ פִּיו סגר את פיו השתתק: עליו יקפצו מלכים פִּיהֶם ישע' נב יה. ועלתה קפצה פִּיהָ איוב ה יו. — הרחיב פִּיו: הרחב פִּיךָ ואמלאהו תהל' פא יא. — והרחיב פֶּה עליו, כמו הגדיל פה, וכמו פצה פה עליו: על מי תתענגו על מי תרחיבו פֶה תאריכו לשון ישע' נז ד. וירחיבו עלי פִּיהֶם אמרו האח האח ראתה עיננו תהל' לה כא. — שם בּפִיו דברים, כמו נתן בפיו, לִמדו מה שידבר: ודברת אליו ושמת הדברים בְּפִיו שמות ד יה. הדבר אשר ישים אלהים בְּפִי אתו אדבר במד' כב לח. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בְּפִיהֶם דבר' לא יט. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בְּפִיךָ ישע' נט כא. —  שם יד על-פֶּה לְפֶה, שם כף לְפֶה, עצר במלים: ויאמרו לו החרש שים ידך על פִּיךָ שופט' יח יט . יראו גוים ויבשו מכל גבורתם ישימו יד על פֶּה מיכ' ז יו. פנו אלו והשמו ושימו יד על פֶּה איוב כא ה. שרים עצרו במלים וכף ישימו לְפִיהָם שם כט ט. — ובלי הפֹעל, יד על-פֶּה יד לְפֶה: אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לְפֶה משלי ל לב. — ואמר בן סירא: אם יש אתך ענה רעך ואם אין ידך על פיך ב"ס גני' ה יב. — נשכח מִפִּיו: וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מִפִּי זרעו דבר' לא כא. — שלח פֶּה, במשמ' דִִבֵּר: פִּיךָ שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תהל' נ יט. — ובתו"מ, במשמ' אכל: נשבע שבועה חמורה שלא שלח בו (בלחם) יד ולא פה אגדת משה, JQR, 1912, ע' 363. — שמע מפִּיו: ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מִפִּי דבר יחזק' לג ג. — ובתו"מ: אשרי ילוד אשה שכך שומע מפי בוראו ר' הושעיה, מד"ר ויקר' לה. — נשמע על הפֶּה: ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פִּיךָ שמות כג יג. — שמר פִּיו כמו נצר פיו: שמר פִּיו ולשונו שמר מצרות נפשו משלי כא כג. — השיב אל פִּיו: טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פִּיו שם כו יה. — *סָדוּר בפיו  ועל פיו, עי' סדר.

— בטויים: — מה בְּפִיו, במשמ' מה ידבר: קרא נא לחושי הארכי ונשמעה מה בְּפִיו ש"ב יז ה. — בשורה בְּפִיו, הוא בא לספר בשורה : ויאמר המלך אם לבדו בשורה בְּפִיו שם יח כה. — מרמה בְּפִיו: ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו על לא חמס עשה ולא מרמה בְּפִיו ישע' נג ט. — תוכחות בְּפִיו: ואהי כאיש אשר לא שמע ואין בְּפִיו תוכחות תהל' לח יה. — *פֶּה מפיק מרגליות, מדבר דברים יפים: פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר אלישע בן אבויה, חול' קמב. — *יסָתם פִּיו, אל יהיה לו פתחון פה: א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר וכו' א"ל ר"ש בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא וכו' מד"ר שמות יג. — *פֶּה סרוח: כדי שיטמן אותו פה סרוח שחירף וגידף רבי, שם שה"ש, כמגדל דוד. — *פֶּה קדוש, אדם גדול וקדוש: פה קדוש יאמר דבר זה ריש לקיש, סנה' כג.. — *מה שאין הַפֶּה יכול לדבר: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע שבוע' כ:. — *אין כחו אלא בְּפֶה כחו בְּפֶה: אמרו לו (למואב) זקני מדין אין כחו (של משה) אלא בפיו מד"ר במד' כ. אמרו להם (מדין למואב) אף אנו נבוא כנגדן עם אדם שכחו בפיו שם שם. — *לא מִפִּיו מאמינים אותו, לא מִפִּיו חיים, אין סומכים על דבריו: אחת אומרת וכו' והכתוב מוכיח ולא מפיה מאמינין אותה ירוש' יבמ' טו ה. לא מפיה אנו חיין ר' יהושע, כתוב יג:. — ובסהמ"א: בין שהודו לו ובין שלא הודו לו לא מפיהם אנו חיים ר"א הקראי, ג"ע, קדוה"ח ו. — *נתן לתוך פִּיו, פִּיֵּס אותו במתנה: צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן  שלח דורון לפניך וכו' ספרא, בתחלת פ' שמיני. — ובמשמ' פרנסו וכלכלו: והיה טורח זבולן ונותן לתוך פיו של יששכר מד"ר במד' יג. — *נתן אצבע בתוך פּיו,  תקף אותו, הזיקו: לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של גוי תחלה אלא אם כן נותן גוי אצבעו תחלה בתוך פיו של ישראל ר' אלעזר, מד"ר בראש' פ. — *הַפֶּה שאסר, הַפֶּה שהתיר: האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני אוכלת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר עד' ג ו. ר' שמואל בר אבדימי בעי מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי וא"ל אם כשהיו מכירין לא כל הימנו ואם לאו הפה שאסר הוא הפה שהתיר ירוש' תרומ' ט א. — *הודה מִפִּי עצמו: אם הודה מפי עצמו יכול להחזיר בו תוספת' ב"מ א י. — *פִּיו ולבו שוים, מדבר בפיו אשר הוא חושב בלבו: המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה וכו' לא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוין תרומה ג ח. וזה מתוך יישוב נדר ופיו ולבו שוין ירוש' נזיר א ו. — ובסהמ"א: וכן שאר מיני שבועות אינו חייב עד שיהיה פיו ולבו שוין רמב"ם, שבועות ב יב. — *אחד בּפֶּה ואחד בלב, שאין פיו ולבו שוים, לא כמו שהוא מדבר כן הוא חושב באמת: שלשה הקב"ה שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב וכו' פסח' קיג:. ולא ידבר אחד בפה ואחד בלב ב"מ מט.. — °ומשל: אדם בפה מתוק ולבו מר פנימו לא בחיצונו כמו תפוח אשר הותלע ונאה הוא בחזיונו מראה המוסר ו. — *פתח פֶּה לשטן, עי' פָּתַח. — נמלא פִּיו חצץ, אכלו נהפך לחצץ: ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פִּיהוּ חצץ  משלי כ יז. — °ומָלֵא פִיו מים, אין לו מה לדבר: איך בחוץ אתה תרים קולות ובפני החכם פיך מלא מים תמת ישרים, מעלת תורתך לג. — °אין לו פֶּה להשיב, באותה משמ': אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש סליח', לך ה' הצדקה. — *צרר על פִּי צלוחית, עי' א. צָרַר.