קָלָא - הגדרה מתוך מילון אליעזר בן-יהודה

לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,

שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

קָלָא

°, פ"י, — כמו א. קָלָה1, הבהב באש, שרף, ואמר הפיטן: צפה עלבון תורתך אשר שרפוה זרים, קלאוה פרעוה קרעוה לגזרים (החרישו ממני, קינ' ת"ב).

— הִפע', °הִקְלִיא, — כמו קל, ואמר הפיטן: כה תת באביבים רכים, כרמל להקליא אביב פרוכים (ר"א קליר, הנם ימים, מוס' שבת החדש).

1 [והשוה גם הכתיב קָלִיא, במקרא במקום קָלִי (ש"א יז יז).]