רוצים לעזור? כתבו אלינו!
![]() |
קַלְנִי
*, קַלַּנִי, קַלֵּנִי, קלאני, קליני, קלעיני, מלה מסֻפקה1 בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת (כביכול) קלני מראשי קלני מזרועי2 אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך קל וחומר על דמם של צדיקים (ר' מאיר, סנה' ו ה)3. — ואמר הפיטן: ותקצר רוחי לעם עני קלני מראשי ומזרועי קלני (אלהי ימי שנותי כלו, אהבה שבת א אחה"פ). 1 [גם צורת המלה וגם פרושה כבר לא היו ידועים גם בימי אמוראי א"י ובבל. וכן נאמר בירוש' סנה' ו ה למשנה זו: אנן תנינן קליני, אית תניי תני קל אני, מאן דמר קליני לית הוא אלא קליל, מה דמר קל אני לית הוא אלא נטיל, ע"כ. ובבבלי סנה' מו: א"ר מאיר כו' מאי משמע, אמר אביי כמאן דאמר קל לית, א"ל רבא א"כ כבד עלי ראשי כבד עלי זרועי מיבעי ליה, אלא אמר רבא כמאן דאמר קיל לי עלמא וכו', ע"כ. 2 [כך הנוסח במשנה שבדפוסי המשניות, הירושלמי והבבלי, וכן בכ"י מינכן. בכ"י קופמן: קלעיני מראשי קלעיני מזרועי; במדב"מ קלעיני מזרועי (ואין שם קל' מראשי) וכן בשאלה ששאלו את הגאון, כמובא בהערה הקודמת, עי' שם; בכ"י פרמה: קלעיני מראשי קלני מזרועי; ועוד נמצא קלאני, עי' בהערה הקודמת, ועי' בחילופי נוסחאות בהוצ' שטרק.] 3 [ובאגדה שבבבלי חגי' טו:: אשכיחיה רבה בר שילא לאליהו, א"ל מאי קא עביד הקב"ה, א"ל קאמר שמעתתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר, א"ל אמאי, משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר, א"ל אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אבל קליפתו זרק, א"ל השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני וכו' אם כך הקב"ה מצטער וכו'.] |
![]() |