1 משקל כַּפְתֹּר. והנה גזנ' ועוד, המפרש' עצם מלה זו בעץ הצנדל, אמרים כי מקורו היא המלה הסנסקר' mocho, ואַל היא מלת הידיעה בערבית, כי הערבים הביאו את העץ הזה מהודו. וקשה מדוע לא נשאר השם הזה להעץ הזה בערב'? וי"א כי מקורו בהמלה הסנסקר' volgu. והנה בער' אחד משמות החמר האדֹם הגדל בים הוא מרגאן, أَلُوھَرْجَان, שקצתם משתמשים בו אמנם כמו שם נרדף ללולו, שהוא שם הפנינים, אך רוב שמושו הוא להחמר האדֹם, ואעפ"י שאלאזהרי גזרו מן מרג במשמ' ערבוב, מפני "שהוא בין אלחג'ר ובין אלשג'ר" (ר"ל בין האבן ובין העץ), אך כבר הכיר גואליקי האמת שהיא "מערב" ר"ל שאולה, והיא היא המלה הארמי'  מרגליתא, מרגניתא ס' פרנקל, 59, יוני' μαργέλλιον, רומית margarita. ויש לשער כי גם אלגם ואלמג ממקור זה יצאו גם הם, ואלה גלגוליהם: אלגם, ארגם, ארגן, מרגן, וכלם ממקור אחד באו אולי ע"י הכנענים שהביאו את האלגמים בתחלה. 

2 כל המפרשים היהודים הקדמונים, למן התלמוד ועד הזמן האחרון, פרשו כלם פה אחד כי הוא החמר האדום הגדל בים כעין אילן. התלמוד (ר"ה כג.) פרש אלמגים כסיתא, ולפי המספר שם איך מושים אותו מקרקעית הים אין ספק בדבר שכונתם היתה להחמר האדם הזה. ואולי זוהי המלה בשד או בשד' بسْد بسْذ בערבית לחמר זה, שכבר העיד אלאזהרי עליה שהיא מלה זרה. רב האי גאון (כלים ג ח) תרגם בטיית מרגאגאן, וכבר העיר בצדק קוהוט שצריך לומר מרגאנאן והיא מרגאן. מנחם בן סרוק: אלמגים ואלגומים מין אחד הם, והם עצים אדומים הגדלים בים כמשמעו. ע"כ. וכן ריב"ג בשם אחרים אמר וז"ל: ופרשו במלה הזאת בערבי' מרגאן (ובלעז קוראל), והוא צמח צומח בים כהרים אשר תחת המים ונודע כאבן האילני מפני שהוא מתאבן אחר הוצאתו מן המים. ע"כ. (רש"י  מ"א י) לועז קוראל. וכן הרמב"ם' פרוש המשנ' כלים יג כו: ואלמוג אלמרג'אן והיא נבאת פי קער אלבחר לא ישך פי ד'לך אלא מן לם ירי אלמרג'אן ענד כרוג'ה מן אלבחר והוא לין קבל אן יתמכן מנה אלהוא וירדה שבה אלחג'ר והוא מפרד מן קולה עצי אלמוגים (ותרגומו בעברי' על פי דרנבורג: ואלמוג הקורלין והוא צמח הגדל בקרקע הים אין ספק בזה אלא למי שלא ראה את האלמוג בעת יציאתו מן הים. והוא רך קודם שיגבר עליו האויר וישיבהו שומה לאבן והוא לשון יחיד מאמרו עצי אלמוגים). וכן פרחון: צמחים צומחים ביד אדומים ייבשום ויתלום בצוארי תינוקות. וכן כל הבאים אחריהם. רק ר"י בן גנאח הביא עוד בשם אחרים: ויש מי שפירש בו בקם בערבי (והוא בלעז ברזיל). ע"כ. והוא בעצמו סבר שהוא אחד ממיני הארזים, ומביא ראיה על זה ממה שנאמר בכתוב (דהי"ב) ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון, והלבנון אינו מצמיח לא מרגאן ולא בקם. ואולי גדל בלבנון בימי מחבר דה"י מין עץ אדם הגון ואולי קראו גם לעץ ההוא בימים ההם עץ אלגומים, על שם מראהו, ולכן יכול מחבר דה"י ליחס לשלמה בקשת עץ אלגום מחירם. — היוצא מכל זה הוא כי אלמֹג הוא בודאי החמר האדם הגדל בים, ועץ אלמג הוא מין עץ אדם המראה, ואולי באמת הצנדל, ונכון ליחד לזה אולי השם אלגום. ועי' למעלה.