א. 1, פ"ע, עת' יֶאֱהַל,— שכן, נטע אהליו, נסע עם אהליו, Zelt aufschlagen; dresser destentes; pitch tents : אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר וַיֶאֱהַל עד סדם (בראש' יג יב). — ואמר המשורר: על הערוגות הידידים אהלו היום והגגות ליפים ישבו, כי צללו כלם בענפי עץ וכי רוחי בשמים בם בנשף ישבו (רמב"ע, תרשיש ג כ).

— נִפע', °נֶאֱהַל, — היה תחת אהל: קודם שנאהל באהל (רש"י נזיר מב:).  והשמש הנאהל מהכוכבים באמצע (נוה שלום ח ו), שהכוכבים לו כמו אהל. — ובהשאלה: זכור איומה הנקהלת, חופפה ובצלך נאהלת (יוצר א סכות, אנא הושיע נא).

— פִע', אִהֵל, עת' יַהֵל, — א) כמו אָהַל: לא תשב (ארץ בבל) לנצח ולא תשכון עד דור ודור ולא יַהֵל שם ערבי ורעים לא ירבצו שם (ישע' יג כ).  — ב)* היה, עשה (את עצמו) כעין אהל על דבר: הנוגע בכחצי זית וּמְאָהֵל2 על כחצי זית (אהל' ג א).  האכר עובר ומרדעו על כתפו ואיהל צדו אחת על הקבר טימאו (שבת יז.).  איהל3 על מקצתו (של הדם שנשפך על הארץ) טהור איהל על כולו טמא (מעי' יז.). — °ובהשאלה: כבודו אִהֵל כהיום ברחמים מלך (ר"א קליר, אופן א ר"ה). 

— הִפע', *הֶאֱהִיל, עתי' יַאֲהִיל.— א) כמו אִהֵל משמ' ב: הנוגע בכחצי זית ומאהיל4 על כחצי זית או נוגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו (אהל' ג א ).  הכניס מקצתו (של העצם) מבפנים והבית מאהיל עליו (שם ד).  ומעשה באחד שהיה עובר ומרדע על כתיפיו והאהיל צידו אחד על הקבר וטמאוהו ( תוספתא שם טו יב). — ב) יוצא לשלישי, עשה שדבר יאהיל: המאהיל ידיו על האבן המנוגע בין מלמעלה בין מלמטה טהור (תוספתא נגע' ז ג).  — ובהשאלה: יושב בסכה תמור נוה אהלו, טלול עצי עדן יאהילוֹ (ר"א קליר, תשורת שי, ב סכות).