1, ש"נ, – כח ועצמה ומחסה, Macht Stärke; force, puissance; might : ואתה ה' אל תרחק אֱיָלוּתִי2 לעזרתי חושה (תהל' כב כ).  – והשתמשו הסופרים במלה זו הרבה: אֱיָלוּתִי, קחה נפשי למען נשא יגון אשר כזה לא יכולה (ר"ש הנגיד, ומי יתן ויעלני).  רפא נא את שברם ונחם אבלותם כי אתה סברם ואתה אֱיָלוּתָם (ר"ש בן גבירול, שמרון קול תתן).  וסר לבי וכשל מאד כחי וכלתה אילותי (הוא, שירי שלמה דוקס לד).  ראה נא שועתם שעה נא תפלתם בפעם ראשנה היה נא אֱיָלוּתם (הושענו' יום א).  טובך על אילותי יחלתי בגלותי (סדו' ר עמרם סלי' ב).  שקרא אברהם והודיע לבריו' סוד הנהגת העולם בכללו שהוא בשם ה' החסין בכח שיש לו אילות בכלם (רמב"ן, בראש' כא לג).  משלו בנו עבדים ואנחנו בגלות הושיע ה' כי בך אֱיָלוּת (שלמה, גאולה שבת ב אחר פסח).  אשר שמך אילותה בעניה ובדלותה ואל תפן לסכלותה והקם את שפלותה נדהמה בגלותה וסוערת כאניה (סליח' מנה' אויגליון אשמור' ליל ב, נצר רוב).  שהם (השמים) מספרים הכח והאילות שלו (ר"א הקראי, ע"ח צב. – וכח האדם: על כן תברך כראוי לך כפי קדשך כבודך וגדלך ומפי הכל בכל אֱיָלוּתָם כפי מדע אשר אתה חננתם (שיר היחוד יום א).  ואף אם ראה כי יש אתו און ויכולת אילות וממשלת לגזור על כל תפוצות הגולה (ר"י בר ששת, תש' רעא).  מה לי יקרת בני אז שרת על אוליס וֶאֱיָלוּתוֹ (אד"מ, שיר אב לבן).  – וכח של לא בע"ח: הקל מחבירו (מארבעה היסודות) קשה מחבירו וכל הדק מחבירו איילותו קשה מאיילות חבירו (ר"י אבן תבון, האוה"ד לרסע"ג  ב).