רוצים לעזור? כתבו אלינו!
![]() |
שֶׁבֶב
או שְׁבָב1, ש"ז, רק מ"ר שְׁבָבִים, — מלה שלא הובררה הוראתה: כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שְׁבָבִים2 יהיה עגל שמרון (הוש' ח ו). — ואמר הפיטן: שופט בצדק הדלים, יום יום קרא לשובבים, שלח גם מלאכים קלים, בשר אסלח אל השבים, שוב העביר קול באהלים, תקע הריע ושבבים (משה כהן, מי העומד, רשות לנשמת ליוה"כ, מחז' איטל' ב, עז:). — °ובמשמ' שובבות וחטא: והשובבות הוא החטא נקרא שבב, ותשפיל ותפיל לפנינו כל בעלי דבב (ר"ת, הכרעות, שבבים, 36). 1 [אין צורת מ"י של מלה זו ידועה.] 2 [השבעים תרגמו πλανῶν, תועה (דרך), הולג' in aranearum telas erit, לקורי עכביש יהיה, הסור' לטליותא הוא, לילדוּת, לנֹער, ות"י: לנסרי לוחין, ומעין זה, במשמ' בקיעים, רב שמושה של המלה בסהמ"א (אך עי' בדגמאות), אעפ"י שאין הוראה כזאת מתאימה לא לגזירת המלה ולא בענין, לגבי העגל העשוי זהב ולא עץ, וכן (רש"י סנה' ז.) לנסריי לווחים ולשון ארמית הוא שיבא מכשורא ע"כ. וראב"ע: כמו שביבים ויפת אמר כי עגל שומרון יעשה ישראל להיות שובב וזה איננו נכון ע"כ. ורד"ק: כמו שברים וחתיכות כמו שיבא מכשורא בדברי חז"ל וכן אמרו וישב משה את דברי העם אל ה' דברים שמשבבין לבו של אדם כלומר שמשברין וי"ת ארי נסרי לווחין ע"כ. ואין אלה אלא נחושים (עי' גם שָׁבַב, הערה), וכן לא העלו החדשים פרוש מוסמך למלה, אך עי' גם לקמן. |
![]() |