1 [לא נתברר מקורו. יסטר' מחברו עם כוז, וזה רחוק. ואולי הוא מן הסורי כְוָזָא, בושה. וביונ' ϰυσός, ϰυαϑός, ערוה של אשה. ועי' גם אָכוּז.]

2 [בערוב' נג: שאלו: עכוזו תנן או אכוזו תנן, ובערוך ערך הרגז, הגרסה: הרגוזו, ופרוש הרמב"ם הרגיזו, וז"ל: והרגיזו הוא סוף חליות השדרה ויש מי שקורא עכוזו, ע"כ. ויש גם גרסה: עבוזו, אבוזו.]