פ"י, יִצְבֹּר, תִּצְבָּר-, יִצְבְּרוּ, — צָבַר הרבה דברים יחד, אספם יחד במקום אחד, aufhäufen; tasser; to heap up: ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה וְיִצְבְּרוּ בר תחת יד פרעה (בראש' מא לה). וַיִּצְבֹּר יוסף בר כחול הים הרבה מאד (שם שם מט). וימתו הצפרדעים מן הבתים מן החצרת ומן השדת וַיִּצְבְּרוּ אתם חמרם חמרם (שמות ח ט-י). הוא לכל מבצר ישחק וַיִּצְבֹּר עפר וילכדה (חבק' א י). ותבן צור מצור לה וַתִּצְבָּר-כסף כעפר וחרוץ בטיט חוצות (זכר' ט ג). יִצְבֹּר ולא ידע מין אספם (תהל' לט ז). אם יִצְבֹּר כעפר כסף וכחמר יכין מלבוש (איוב כז יו). — ואמר בן סירא: ותצבר כברזל זהב וכעפרת הרבית כסף (ב"ס גני' מז יח). — ובתו"מ: הבונה גדר בינו ובין ר"ה מותר להעמיק עד הסלע, מה יעשה בעפר, צוברו ומתקינו (ר' יהושע, שביע' ג ט). צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין (ר' עקיבא, שם שם). צבר את הקטורת על גבי הגחלים ונתמלא כל הבית כולו עשן (יומא ה א). מי שזכה במחתה צבר את הגחלים על גבי המזבח ורדדן בשולי המחתה והשתחוה ויצא (תמיד ו ב). הלוקח מן הפלטר מעשר מכל דפוס ודפוס, אם היו  מביאין וצוברין לפניו נוטל מכל קישות וקישות ומכל אגודה ואגודה ומכל תמרה ותמרה (תוספת' דמאי ה י). מביא אדם עפר וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים לשרותו לטיט (שם ב"מ יא ו). בשעת זבלים מוציא אדם זיבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים כדי שיישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שלשים יום (ר' יהודה, שם שם יא ח). צובר את גרנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו (ירוש' שביעי ב ז). המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו פירות קנה (ר' אמי בשם ר' יוחנן, שם ב"ב ג א). הבורר צרורות מתוך כרייו של חבירו חייב לשפות לו, ר' בון בר כהנא אמר באומר צבור ואקנה (שם שם ו א). אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו וי"א בשיניו ומעלה בגודלו עד שמגעת לבין אצילי ידיו וחוזר ומחזירה לתוך חפציו וצוברה די שיהא עשנה שוהא לבא (יומא מט:). מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצה המלכה שהיו גשמים יורדים בלילי שבתות עד שנעשו חטים בכליות וכו' וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים (מד"ר ויקר' לה). נפלה מרגלית מעל ראשו מה עשה, צבר את העפר והביא מכברות וכבר את הצבר האחד ולא מצאה וכו' (שם רות, סוף). — ובינ' פעו', *צָבוּר, שצברו אותו : מצא פירות צבורין1 חייב להכריז (תוספת' ב"מ ב ו). עמדה ואכלה מפירות הצבורין חייבת (ריש לקיש בשם ר' הושעיה, ירוש' ב"ק ב ג). הבורר צרורות מתוך כרייו של חבירו חייב לשפות לו ר' בון בר כהנא אמר באומר צבור ואקנה, אבל אם היו צבורין משעה ראשונה לא בדא (שם ב"ב ו א). תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מע"ש מותר להסתפק ממנה בשבת (ת"ר, שבת קכז.). אבנים צבורות לגדר (ר' חייא, ב"ב סט.). היו מחזירין אותה (את הקטרת) למכתשת פעמים בשנה, בימות החמה פזורה שלא תתעפש, בימות הגשמים צבורה כדי שלא תפוג ריחה (ת"ר, כרית' ו:). — ובסהמ"א: צבר של קורות פי' קורות צבורות זו על זו (ערוך ערך סוור). והוצרך לנענעו ולשוטחו (את הקש) לשכיבה שלא יהי' צבור וקשה (רש"י, שבת נ., ד"א קש). וכל הגופות צבורות בו (בעולם) במכמנים כל דבר למה שצריך לו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ו). — ואמר הפיטן: הועל אין לגבר בזהב וכסף צֹבר ולא ישא יום מהומה מכל אשר לו מאומה (ר' יצחק אבן גיאת, מה יתרון, שעה"ש 22). יהלמני דבר עון אשר אצבור, נשמטו ימי עדנה ובא העת לקבור (ראב"ע, ובכן ה', איגר 252).

— נִפע', *נִצְבַּר, — צָבְרוּ אותו, נאסף, נקבץ: ובלבד פירות שראוין ליצבר (ר' שמואל ב"ר יצחק, ירוש' ב"ב ג א). משבח ושירה של יום ויום, מגילה ורינה של עתים ועתים ומהגיון היוצא מפי קדושים ומהיגיון המתגבר מפי משרתים הרי אש וגבעות להבה נצברות ונגנזות וכו' (היכלות רב' ב, ביהמ"ד ילינק ג, 34). — ואמר הפיטן: אם תצברנה על אבן אחת תשעה קבין מוחי ילדים מונחים אללי לי (ר"א קליר, אם תאכלנה, קינ' ת"ב). והדם שנקטם הוא כשר אכן יהיה עבות נצבר כן הערבה מינה רבה על הנחל או במדבר (ארבעת מינים, סדור ארם צובה, תשלח:). 

— הָפע', *הָצְבַּר, הוצבר, כמו נִפע': — אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו (ר' מאיר, סנה' לח.). שעה ראשונה הוצבר עפרו, שנייה נעשה גולם וכו' (ר' יוחנן בר חנינא, שם לח:). 

— הִפע', °הִצְבִּיר, — כמו קל, ואמר הפיטן: וחנני חן מוצהב בנצול צול רחב, וכביר הצביר יהב (שלמה הבבלי, אור ישע, יוצ' א' פסח). — ואמר המשורר: את סוללותיך עלי תצבירי ואת זרועותי בחומרים תצבירי (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר יג, פ.).