* 1, פיו"ע, — קִרְקֵשׁ את הזוג, קרקש בקרנים, נענע והשמיע קול קִרְקוּשׁ: אין מקרקשין לא את הזוג ולא את הקרקש לתינוק בשבת (תוספת' שבת יג יז). הקב"ה מכניס בה (באילה) רוח תזזית והיא מקרקשת2 בקרניה וחיה שומעת ובורחת (ר' יודן, מד"ר בראש' יב).  — ובסהמ"א: דשמע קול טבלא שמקרקשין בזוג סימן שיתקבצו לחופה (רגמ"ה, ב"ב קמה:). מפתיהו ומקרקש לו אגוזים (רש"י, יומא פד:, ד"ה משבש ליה). 

— הִתפ', °הִתְקַרְקֵשׁ, נתקרקש, — התנענע והתנדנד: נתמזמז, פי' נתנדנד ונתקרקש ואינו מוליד (ערוך ערך מז).