שָׁלֹם1, ש"ז, סמי' שְׁלוֹם, כנ' שְׁלוֹמִי, שְׁלֹמִי, שְׁלוֹמֶךָ, שְׁלֹמֶךָ, שְׁלוֹמָהּ, שְׁלוֹמֵנוּ, שְׁלֹמָם, מ"ר שְׁלוֹמִים, שְׁלֹמָיו, — א) מצב טוב ובטוח ללא נגע וסבל2, Wohlbefinden, Heil(sein); bien-être, bon é at; well-being, welfare, בפרט בצרוף שלום לאדם3 לעיר וכדו': שָׁלוֹם יהיה לי כי בשררות לבי אלך (דבר' כט יח). אם כה יאמר טוב שָׁלוֹם לעבדך (ש"א כ ז). כי שָׁלוֹם לך ואין דבר (שם שם כא). ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שָׁלוֹם עד עולם (מ"א ב לג). אין שָׁלוֹם אמר יי' לרשעים (ישע' מח כב). השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שָׁלוֹם יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש (ירמ' ד י). וליוצא ולבא אין שָׁלוֹם מן הצר (זכר' ח י). — ושלום על פלוני: וראה בנים לבניך שָׁלוֹם על ישראל (תהל' קכח ו). — ובשאלה: ויאמר להם הֲשָׁלוֹם לו ויאמרו שָׁלוֹם (בראש' כט ו). ויאמר המלך (הֲ)שָׁלוֹם לנער לאבשלום (ש"ב יח כט, שם שם לב). הֲשָׁלוֹם לך הֲשָׁלוֹם לאישך הֲשָׁלוֹם לילד ותאמר שָׁלוֹם  (מ"ב ד כו). — ומכאן הצרוף שאל לשלום לפלוני, כאלו שאל השלום לפלוני: וישאל להם לְשָׁלוֹם ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי (בראש' מג כז). וישק לו וישאלו איש לרעהו לְשָׁלוֹם (שמות יח ז). ויבאו אל בית הנער הלוי בית מיכה וישאלו לו לְשָׁלוֹם (שופט' יח יה). ועי' שָׁאַל. — ובברכה: שָׁלוֹם לכם אל תיראו (בראש' מג כג). ויאמר לו יי' שָׁלוֹם לך אל תירא לא תמות (שופט' ו כג). ויאמר האיש הזקן שָׁלוֹם לך רק כל מחסורך עלי (שם יט כ). —  וכאלו בשמוש כתאר: הֲשָׁלוֹם אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי (בראש' מג כז). ואתה שָׁלוֹם  וביתך שָׁלוֹם וכל אשר לך שָׁלוֹם (ש"א כה ו). כל העם יהיה שָׁלוֹם (ש"ב יז ג). הֲשָׁלוֹם אתה אחי (שם כ ט). הֲשָׁלוֹם זמרי הרג אדניו (מ"ב ט לא). וידעת כי שָׁלוֹם אהלך ופקדת נוך ולא תחטא (איוב ה כד). בתיהם שָׁלוֹם מפחד ולא שבט אלוה עליהם (שם כא ט). אתה עתה זה שלם (תעודות לכיש ו, טורטשינר, 138). — ובלי יחוס המלה לנושא מפֹרש, בחיוב ובשלילה או בשאלה: ויאמר אל המלך שָׁלוֹם וישתחו למלך (ש"ב יח כח). ויפל מעל המרכבה לקראתו ויאמר הֲשָׁלוֹם ויאמר שָׁלוֹם  וכו' (מ"ב ה כא-כב). ויאמר לו הֲשָׁלוֹם מדוע בא המשגע הזה אליך (שם ט יא). וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שָׁלוֹם שָׁלוֹם ואין שָׁלוֹם (ירמ' ו יד). — ובצרוף אין שלום בעצמי: אין מתם בבשרי מפני זעמך אין שָׁלוֹם בעצמי מפני חטאתי (תהל' לח ד). — ועם פעלים שונים על שלום עושה המעשה, הלך לשלום, הלך בשלום4, עלה לשלום וכדו': עלו לְשָׁלוֹם אל אביכם (בראש' מד יז). לך לְשָׁלוֹם (שמות ד יח).  בשובי בְשָׁלוֹם אתץ את המגדל הזה (שופט' ח ט). לכו לְשָׁלוֹם  נכח יי' דרככם (שם יח ו). לכי לְשָׁלוֹם ואלהי ישראל יתן את שלתך (ש"א א יז). עלי לְשָׁלוֹם לביתך (שם כה לה). לך בְּשָׁלוֹם (ש"ב יה ט). — ועל שלום הזולת: לך נא ראה את שְׁלוֹם אחיך ואת שְׁלוֹם הצאן והשבני דבר (בראש' לז יד). לא תדרש שְׁלֹמָם וטבתם כל ימיך לעולם (דבר' כג ז). ואת אחיך תפקד לְשָׁלוֹם (ש"א יז יח). וישאל דוד לִשְׁלוֹם יואב וְלִשְׁלוֹם העם וְלִשְׁלוֹם המלחמה (ש"ב יא ז). אחי אחזיהו אנחנו ונרד לִשְׁלוֹם בני המלך ובני הגבירה (מ"ב י יג). או יחזק במעזי יעשה שָׁלוֹם לי שָׁלוֹם יעשה לי5 (ישע' כז ה). מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שָׁלוֹם מבשר טוב משמיע ישועה (שם נב ז). כל דרך בה לא ידע שָׁלוֹם (שם נט ח). ודרשי את שְׁלוֹם העיר אשר הגליתי אתכם שמה וכו' (ירמ' כט ז). ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל הַשָּׁלוֹם5 אשר אנכי עשה לה (שם לג ט). קפדה בא ובקשו שָׁלוֹם ואין (יחזק' ז כה). דֹברי שָׁלוֹם עם רעיהם ורעה בלבבם (תהל' כח ג). סור מרע ועשה טוב בקש שָׁלוֹם ורדפהו (שם לד יה). כי לא שָׁלוֹם ידברו ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשבון (שם לה כ). ישאו הרים שָׁלוֹם לעם (שם עב ג). כי קנאתי בהוללים שְׁלוֹם רשעים אראה (שם עג ג). שאלו שְׁלוֹם ירושלם ישליו אהביך וכו' למען אחי ורעי אדברה נא שָׁלוֹם בך (שם קכב ו-ח). וליעצי שָׁלוֹם שמחה (משלי יב כ). אז הייתי בעיניו כמוצאת שָׁלוֹם (שה"ש ח י). לדעת את שְׁלוֹם אסתר ומה יעשה בה (אסת' ב יא). דרש טוב לעמו ודבר שָׁלוֹם לכל זרעו6 (שם י ג). — וכשהנושא הוא האל: אלהים יענה את שְׁלוֹם פרעה (בראש' מא יו). ונתתי שָׁלוֹם בארץ ושכבתם ואין מחריד (ויקר' כו ו). ישא יי' פניו אליך וישם לך שָׁלוֹם (במד' ו כו). הנני נוטה אליה כנהר שָׁלוֹם  וכנחל שוטף כבוד גוים (ישע' סו יב). כי שְׁלוֹם אמת אתן לכם במקום הזה (ירמ' יד יג). כי אספתי את שְׁלוֹמִי מאת העם הזה וכו' את החסד ואת הרחמים (שם יו ה). ובמקום הזה אתן שָׁלוֹם (חגי ב ט). יגדל יי' החפץ שְׁלוֹם עבדו (תהל' לה כז). מה ידבר האל יי' כי ידבר שָׁלוֹם  אל עמו ואל חסידיו (שם פה ט). השם גבולך שָׁלוֹם  חלב חטים ישביעך (שם קמז יד). — ובצרופים כנסמך אל שם־עצם: וישב עמי בנוה שָׁלוֹם ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות (ישע' לב יח). מלאכי שָׁלוֹם  מר יבכיון (שם לג ז). דרך שָׁלוֹם לא ידעו ואין משפט במעגלתם (שם נט ח). ובארץ שָׁלוֹם אתה בוטח (ירמ' יב ה). ונדמו נְאוֹת הַשָּׁלוֹם  (שם כה לז). מחשבות שָׁלוֹם  ולא לרעה (שם כט יא). הנבאים אל ירושלם והחזים לה חזון שָׁלֹם (יחזק' יג יו). ועצת שָׁלוֹם תהיה בין שניהם (זכר' ו יג). כי זרע הַשָּׁלוֹם  הגפן תתן פריה וכו' (שם ח יב). אמת ומשפט שָׁלוֹם שפטו בשעריכם (שם שם יו). כי אחרית לאיש שָׁלוֹם ופשעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נכרתה (תהל' לז לז-לח). גם איש שְׁלוֹמִי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב (שם מא י). יפרח בימיו צדיק ורב שָׁלוֹם עד בלי ירח (שם עב ז). ישמע יי' את אדני שמעת שלם7 (תעודות לכיש ב, 3-1 טורטשינר, עמ' 26). — ומוסר שלום, במשמ' יסורים שבשכרם שלום לאחרים: מוסר שְׁלוֹמֵנוּ8 עליו ובחברתו נרפא לנו (ישע' נג ה). — וכשם למזבח האל: ויבן שם גדעון מזבח ליי' ויקרא לו יי' שָׁלוֹם (שפט' ו כד). — ובשמוש המלה שָׁלוֹם על יד מלים קרובות בהוראתן, כגון: צדק, צדקה, טוב, נעם, אמת, שלוה, כבוד, חיים, או בנגוד אל רע וכדו', ואף בסמיכות שלום אמת: הלוא אם שָׁלוֹם  ואמת יהיה בימי (מ"ב כ יט). והיה מעשה הצדקה שָׁלוֹם ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם (ישע' לב יז). יוצר אור ובורא חשך עשה שָׁלוֹם ובורא רע (שם מה ז). ויהי כנהר שְׁלוֹמֶךָ וצדקתך כגלי הים (שם מח יח). כי שְׁלוֹם אמת אתן לכם במקום הזה (ירמ' יד יג). וגליתי להם עתרת שָׁלוֹם ואמת (שם לג ו). והאמת וְהַשָּׁלוֹם אהבו (זכר' ח יט). בריתי היתה אתו החיים וְהַשָּׁלוֹם (מלאכי ב ה) במקור נדפס 'ד ה'. ישאו הרים שָׁלוֹם לעם וגבעות בצדקה (תהל' עב ג). חסד ואמת נפגשו צדק וְשָׁלוֹם נשקו (שם פה יא). יהי שָׁלוֹם בחילך שלוה בארמנותיך (שם קכב ז). כי ארך ימים ושנות חיים וְשָׁלוֹם יוסיפו לך (משלי ג ב). דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שָׁלוֹם (שם שם יז). — ב) ובמשמ' של יחסים טובים בין איש לאיש9, Friede; paix; peace: וישנאו אתו ולא יכלו דברו לְשָׁלוֹם10 (בראש' לז ד). כי שָׁלוֹם בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני (שפט' ד יז). והיה שָׁלֹם בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם (מ"א ה כו). בפיו שָׁלוֹם11 את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו (ירמ' ט ז). כל אנוש שְׁלֹמִי שמרי צלעי (שם כ י). הסיתוך ויכלו לך אנשי שְׁלֹמֶךָ  (שם לח כב). הנשכים בשניהם וקראו שָׁלוֹם ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה (מיכ' ג ה). ועצת שָׁלוֹם תהיה בין שניהם (זכר' ו יג). גם איש שְׁלוֹמִי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב (תהל' מא י). רבת שכנה לה נפשי עם שונא שָׁלוֹם אני שָׁלוֹם  וכי אדבר המה למלחמה (שם קכ ז). — ובין עם לעם: ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שָׁלוֹם  לאמר (דבר' ב כו). כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לְשָׁלוֹם  (שם כ י). ויעש להם יהושע שָׁלוֹם ויכרת להם ברית לחיותם (יהוש' ט יה). כי לקח ישראל את ארצי וכו' ועתה השיבה אתהן בְּשָׁלוֹם (שפט' יא יג). וידברו אל בני בנימן וכו' ויקראו להם שָׁלוֹם  (שם כא יג). ויהי שָׁלוֹם בין ישראל ובין האמרי (ש"א ז יד). אם לְשָׁלוֹם יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום (מ"א כ יח). ונכרתה קשת מלחמה ודבר שָׁלוֹם לגוים (זכר' ט י). עת מלחמה ועת שָׁלוֹם (קהל' ג ח). — ובין אלהים לבין האדם: הנני נתן לו את בריתי שָׁלוֹם  (במד' כה יב). חסדי מאתך לא ימוש וברית שְׁלוֹמִי לא תמוט (ישע' נד י). וכרתי להם ברית שָׁלוֹם והשבתי חיה רעה מן הארץ (יחזק' לד כה). — ג) ומ"ר, שְׁלוֹמִים12 במשמ' אנשי שלום, החיים בשלום עם זולתם: שלח ידיו בִּשְׁלֹמָיו חלל בריתו (תהל' נה כא). יהי שלחנם לפניהם לפח וְלִשְׁלוֹמִים למוקש (שם סט כג). — וכתה"פ במשמ' בְּשָׁלוֹם, בעת שלום13, או בשלמות, כליל: הגלת יהודה כלה הגלת שְׁלוֹמִים (ירמ' יג יט). — ואמר בן סירא: הט לעני אזנך והשיבהו שלום בענוה (ב"ס גני' ד ח). אנשי שלומך יהיו רבים ובעל סודך אחד מאלף (שם ו ו). — ובתו"מ: שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם (ברכ' ב א). אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו (שם ה א). שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנאמר וכו' ויאמר לקצרים ה' עמכם וכו' (שם ט ה). והבאת שלום בין אדם לחבירו (פאה א א). ושואלין בשלומן (של עכו"ם) מפני דרכי שלום (שביע' ג ד). יגיענו למועדים ולרגלים הבאים לקראתנו לשלום (פסח' י ו). ויום טוב היה עושה (הכהן הגדול) לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש (יומ' ז ד). ממעטין (בתעניות) במשא ומתן וכו' ובשאילת שלום בין אדם לחבירו (תענ' א ז). האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, שלום בינו לבינה ושלום בעולם ובאתה ואמרה מת בעלי, תנשא וכו' שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם, קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאתה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת (יבמ' טו א). אם יבוא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים (נזיר ג ו). אוהב שלום ורודף שלום (אבות א יב). על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום (רשב"ג, שם שם יח). מרבה צדקה מרבה שלום (שם ב ז). הוי מתפלל בשלומה של מלכות (שם ג ב). הוי מקדים בשלום14 כל אדם (שם ד טו). ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום (שם ו ט). התורם את הבור ואמר הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלום, שלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה וכו' (טבו"י ד ז). לא ראה הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (עוקצ' ג יב). מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלין (תוספת' פסח' ב טז). חלה משלחו (של שעיר יוה"כ) מהו שישלחנו ביד אחר, אמר להם כך נהיה בשלום אני ואתם (שם יוה"כ ד יד). שלא יאמר לו צא ושאל שלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקומו (ספרי דבר' רסב). ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום (שם שם שנד). פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל (ירוש' ברכ' ד ה). בוא וראה מה גדול הוא השלום (שם פסח' ג ז). כמה הוא כדי דיבור וכו' כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד (ר' יוחנן, שם מו"ק ג ז). אין שלום בתוך ביתו לעולם (שם כתוב' ט ד). קשה הריבית שאף שאילת שלום רבית, לא שאל לו שלום מימיו ועל שלווה ממנו הקדים לו שלום הרי זה ריבית (ר' שמעון, שם ב"מ ה יג). כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום (רב הונא, ברכ' ו:). כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה (רב, ברכ' יד.). אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם (ברכ' יז.). אלו היית עומד לפני מלך בשר ודם  ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו (שם לב:). א"ל מה שמך, א"ל שלמן, א"ל שלום אתה ושלימה משנתך ששמת שלום בין התלמידים (רב נחמן בר יצחק, שם לט:). אמר לו (הקב"ה למשה) משה אין שלום בעירך אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו (שבת פט.). המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום וכו' ומשום שמעיה אמרו שנותן שלום לימין ואח"כ לשמאל (יומא נג:). (האבל) שואל בשלום אחרים שאחרים שרויין בשלום, אחרים אין שואלין בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום (מו"ק כא:). גדול השלום שאף הקב"ה שינה בו, דמעיקרא כתיב ואדוני זקן ולבסוף כתוב ואני זקנתי (דבי ר' ישמעאל, יבמ' סה:). ביהודה נותנין שלום בכניסתם ובצאתם (שמח' ו). כל הנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו (כלה רבתי ב). שהשלום לארץ כשאור לעיסה (ריב"ל, ד"א, פרק השלום). שכשברא הקב"ה את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים (מד"ר ויקר' ט). גדול שלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום (שם במד' יא). שעברנו כאן ולא שאלנו את שלומו (שם דבר' ד). הוי שלום בית מקדשי, הוי שלום בית מלכותי, הוי שלום בית יקירי (שם איכ' פתיח'). — ומ"ר *שְׁלוֹמִים, *שְׁלוֹמוֹת: שכל מי שמבקר וזובח יצרו לעשות ככל הכתוב בהן (במקרא ובמשנה) הוא עושה שני שלומות, שלום למעלה ושלום למטה (מד"ר במד' יג). ארבעה שלומים הן, שלום רב לאוהבי תורתך וכו' (פסיק' רב', ענייה סוערה, קמט.). ועי' שְׁלוֹמָה. — *מֵשִׂים שלום (בבית), מטיל שלום, כנוי לאיבר התשמיש: סלעים נעשו גבוהים וכו' משים שלום15 בבית בטל (ר' שמעון בר חלפתא, שבת קנב.). — ובבטויי ברכה: אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום (בכורים ג ג). בוא בשלום רבי ותלמידי (ר"ג לר' יהושע, ר"ה ב ט). הגיעו אלו ואלו, אמרו שלום הכל שלום (תמיד א ז). וכל משמר שאינו עומד אומר לו איש הר הבית שלום עליך, ניכר שהוא ישן חובטו במקלו (מדות א ב). אני איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומנו (ירוש' ברכ' ב ז). מהו שואלין בשלומן, בשלום ישראל, שלום עליכם (שם שביע' ד ג). גמרתה לצאת תבוא בשלום (שם שם ו א). ויאמר לו שלום עליך רבי (ר' יוחנן, שם מו"ק ג ז). לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי (ר' יוסי, ברכ' ג.). משמר היוצא אומר למשמר הנכנס, מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות (ר' חלבו, שבת יב.). בכניסתו אומר שלום וביציאתו אומר וכו' (שם יב:). הנפטר מן המת לא יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, הנפטר מן החי לא יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום (מו"ק כט.). שלום לכם עד אין חקר (מד"ר אסת', אם על המלך טוב). — ובתפלה: שים שלום טובה וברכה וכו' ורחמים וחיים ושלום, וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל וכו' בשלומך, ברוך אתה ה' המברך את עמו  ישראל בשלום (תפלת י"ח). שלום רב על ישראל עמך תשים לעולם, כי אתה הוא מלך אדון לכל השלום (שם, מנחה וערבית). — וכשם הברכה האחרונה בתפלה: עד שיתחיל שליח צבור בשׂים שלום (סוט' לט:). — *עליו הַשָּׁלוֹם, ברכה אחר הזכרת שמו של צדיק שנפטר: והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום (אבו' ג יא). כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום (שם ה ג). — ובסהמ"א: מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך הם ישראל שלום מתווך ביניהם (פרקי ר' אליעזר מו). ויפרוש מחבירו לשלום שניהם זה מזה (תשו' הגא' חברון ט). לאחינו שבדרום העליון והתחתון ולשחליל ולשבעת פלכי הדרום שלום16 (מדר' תנאים דברים כו יג). וכראותם אשר עשו ביהודים ובכל אנשי שלומנו ידוע יהיה לכם הרגנו הרשעים וכו' (יוסיפון, גינצבורג, רנא). הגיעו אלו לאלו ואמרו שלום הכל שלום כלומר שלום שהכל מצאנו בשלום כל הכלים במקומן (רגמ"ה, תמיד כח:). לא אשקוט לא יהא שלום לפני עד יצא כנוגה צדקה (רש"י, ישע' סב א). שטרי שאלות ותשובות ושלומות (הוא, גיט' לו., ד"ה בדיסקי). ואיגרות רשות, בירושלמי מפרש פריסת שלום (תוס' מו"ק יח:, ד"ה ואיגרות). שלא היה כותב אלא לשם איגרת שלומים (תוס' גיט' ו:). ואומרים אותו (את צדוק הדין) בחצר בית הקברות או על פי המערה בשלום תשכב (שבלי הלקט, שמח' יג). ואומר לו שלומך ישׂגה ולעד לא תשׁגה (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, 139). אחרי כן הראיתי עליו שלומי ונסעתי למקומי (ר"י חריזי, תחכ' ב', 34). ישאו משאות שלומים וחסד ורחמים (שם טו, 155). ומהרתי אליו לקרוא שלומי עליו (שם כא, 205). אם יחזיר (החולה) פניו וידבר עמך ירפא, ואם לא, שלום על ישראל (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ג). — ואמר הפיטן: אלי שומרי שבת שלומים כנהרים (מחז' ויטרי, 601). נמשכו ימי בגלות וארכו ואנשי שלומי ספו ונחשכו (קונט' הפיוט', 28). — ואמר המשורר: לשואל על שלומך כל פעמים אמור שלום תהי מוצא שלומים (רב האי גאון, שירי מוסר השכל מז). ואם שטנה התלד עד זקֻנים ובת שלום המלדת חשׂוכה (ר"ש הנגיד, צבי נעים, הברמן ב, 66). אהוב נפשי ומאויי וחפצי, שלומים לך אני הולך לארצי (הוא, אהוב נפשי, שם, 111). ואם אתן לך שלום ולא אשמע תשובתך וכו' בכור אבי ובן אמי שלומים לך באחריתך (הוא, הים ביני, שם, 114). אם תאהב הרבות שלומים לך על תאותך הארך מענית (הוא, בן משלי, אברמסון, 19). יבורך המרפא בשלומים שאט נפשו ושמר את לשונו (שם שם, 187). והאלהים אנה לידי מכתב שלוח על כנפי רוח בהדסי שלומים רקוח (ר"י הלוי, על משכבי בלילות, אגרת לר"א אלעמאני, זמורת א, 61). ואסור היום לדרש שלומך ולשחר מקומך (שם שם, 63). ועושה שלום במרומיו ירבה את שלומיו (הוא, אגרת לר' נתן החבר, שם שם, 72). או תשאלי לשלום ידידך משאול אשאל בדודיך ובשלומיך (הוא, מה לך צביה, שם ב, 18). שלומים לרבבות לנדיב על נדיבות (תשו' ר"ת, מקנ"ר, 45). שלומים רבים כטל וכרביבים לאהו' חביבי ידידי וכו' (Landau-Wachstein. Jüd. Privatbreife, 37). — °אנשי שלומנו, כנוי לידידים קרובים חברים לכת או למפלגה, מצוי בספרות החסידים. — *ובצרוף חס ושלום, חוס ושלום, כמו חס וחלילה: ועל שנתעצל (משה) במילה שעה אחת ביקש המלאך להורגו וכו' רבי יוסי אומר חס ושלום לאותו צדיק שנתעצל במילה (מכי' מס' דעמלק א). — ובסהמ"א: חס ושלום רבותינו ז"ל לא התירו לזלזל בחשבון (ראב"ח, חבור המשיח והתשבורת, הקד', 4) שלא לעבור חוס ושלום על מאי דכתיב לא תוסיפו (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת לא). אמרו לו המוכסין מה יש בתיבה זו, אמר להן מגדנות ואני מגבה עליהן אמרו חוס ושלום אין אלו מגדנות (מדה"ג, בראש' יב יד, מרגליות, רכד). ועי' חוּס. — ומ"ר שְׁלוֹמוֹת17: פירש לו הקב"ה שלומותיו (רש"י, במד' כה יב). מנעמי השלומות ותעצומי הנעימות (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ג, 28). ישא שרנו אדירנו שלומות ושמחות (שם, 49). שלומות לך צביה, שלומות לך בערש רעננה (עמנו', מחב' יא, הברמן, 307). ושלומותיו ושלותיו ירביון לעדי עד (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, מַן, 92). — ואמר הפיטן: והעונה שלמה רב שלומות (רה"ג, שמע קולי, סליח' י' טבת, ספרד). עושה שלומות במרומות (ר"י הלוי, יקר אדון, זמורה ז, 128). — ואמר המשורר: למטֻנף יד ולבב אין שלומות (ר"ש הנגיד, טהור לב, בן משלי, אברמסון, 174). ורצו מרומות לעשות שלומות בין התהומות (ר"י הלוי, יועץ ומקים, זמורה א, 30). שלומותי מסוכים בדמעות (הוא, שלומותי, שם ב, 16). לא תדעי כי אין לדודך מזמן בלתי שמע קול שלומותיך (הוא, מה לך צביה, שם שם, 18). — °שלומ"י א"ך תבנ"ה, סימן בדקדוק: האותיות שפעמים יהיו משרתים והן שלומ"י א"ך תבנ"ה (הורית הקורא, דרנבורג, 31).