לפניך תצוגה מקדימה של הגדרה ממילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה,

שהוכנה בידי מתנדבי פרויקט בן-יהודה

רוצים לעזור? כתבו אלינו!

צָרוּד

*, ת"ז,— קול צָרוּד, קול חשוף נעימה, כהה, קול לחישה1: היה קולו דק או עבה או צרוד2 כשר, שכל הקולות כשרין בשופר (ר"ת כז:).

1 [עי' צָרֵד, הערה.]

2 [כך גרסת הערוך, ובדפוסים צָרוּד, ועי' ערך זה. ונוהגים לאמר היום קול צרוד, אדם צרוד, במשמ'  heiser; enroué; hoarse, וגזרו מזה אף צָרֶדֶת, צֵרוּד, צְרִידוּת, במשמ' תכונת הַצָּרוּד, הִצְטַרֵד, הִצְטַרְדוּת, וכדו'.]

חזרה אל מרכז הפעילות